במבט ראשון: טוטאל לוס. במבט שני: כל ההתחלות קשות, העיקר הכיוון.
מיום שני שאריה הגיע עם המזגן, לא הלכתי לחדר כושר (תירצתי את זה בהרבה הליכה שעשיתי מהבית למעבדה ובחזרה). הבאת שולחנות, קניית מסכים, הרשמה לאו"פ למגמת פסיכולוגיה וכו'. (ימים שני ושלישי).
ביום רביעי קיבלתי מחשבים לתיקון גם מכץ וגם מוקסברגר והלחץ של דברים לא מתקדמים גרם לעוד ירידה מהפסים (גם לא חדר כושר וגם באגטים) שהתמשכה ליום חמישי בו קניתי חצי קילו בורקסים בגבע וקצת עוגיות לבוקר + צהריים ושני באגטים לארוחת ערב :(.
במהלך כל השבוע אכלתי באגט לארוחת צהריים, אם כי בתחילת השבוע, קניתי רק אחד, לעסתי לאט ודי התמלאתי. חייב להתחיל להקפיד על הלעיסות ולא משנה כמה אני רעב.
כבר בקניית שני הבאגטים הרגשתי שאני יוצא מהפסים ו"ממחר דיאטה".
קמתי די מאוחר כי הייתי עייף (גם ישנתי בלי מאוורר – אולי קשור). שתיתי הרבה מים ואחרי זה שייק. בינתיים בגלל הקימה המאוחרת לא ממש רעב. יותר פסיכולוגית מאשר פיזית (במחשבה שניה – גם פיזית)…
המשימה הכי חשובה: לקבוע סדר יום ולעמוד בו. להתחיל מהדברים הכי קטנים שאני לא מקפיד עליהם, ולהמשיך לדברים הגדולים.