האיש הגדול

במבט ראשון: טוטאל לוס. במבט שני: כל ההתחלות קשות, העיקר הכיוון.

מיום שני שאריה הגיע עם המזגן, לא הלכתי לחדר כושר (תירצתי את זה בהרבה הליכה שעשיתי מהבית למעבדה ובחזרה). הבאת שולחנות, קניית מסכים, הרשמה לאו"פ למגמת פסיכולוגיה וכו'. (ימים שני ושלישי).
ביום רביעי קיבלתי מחשבים לתיקון גם מכץ וגם מוקסברגר והלחץ של דברים לא מתקדמים גרם לעוד ירידה מהפסים (גם לא חדר כושר וגם באגטים) שהתמשכה ליום חמישי בו קניתי חצי קילו בורקסים בגבע וקצת עוגיות לבוקר + צהריים ושני באגטים לארוחת ערב :(.
במהלך כל השבוע אכלתי באגט לארוחת צהריים, אם כי בתחילת השבוע, קניתי רק אחד, לעסתי לאט ודי התמלאתי. חייב להתחיל להקפיד על הלעיסות ולא משנה כמה אני רעב.
כבר בקניית שני הבאגטים הרגשתי שאני יוצא מהפסים ו"ממחר דיאטה".

קמתי די מאוחר כי הייתי עייף (גם ישנתי בלי מאוורר – אולי קשור). שתיתי הרבה מים ואחרי זה שייק. בינתיים בגלל הקימה המאוחרת לא ממש רעב. יותר פסיכולוגית מאשר פיזית (במחשבה שניה – גם פיזית)…

המשימה הכי חשובה: לקבוע סדר יום ולעמוד בו. להתחיל מהדברים הכי קטנים שאני לא מקפיד עליהם, ולהמשיך לדברים הגדולים.

הבוקר התעוררתי לבד ב8 וחצי (בזכות כוס המים של לפני השינה). יצא טוב, כי אריה מהמזגנים התקשר ושאל מה גודל המעבדה בשביל המזגן כך שעניתי לו מייד. לאחר מכן התלבטתי מה לאכול לפני החדר כושר ובסוף לקחתי שייק והחלטתי לדחות את חדר הכושר לאחה"צ.

[…]

בסופו של דבר התברר שסגירת העסקאות הייתה נכונה. כרגיל נשלח SMS לסגור לפני סגירת השוק בתוך שבת אבל מבדיקה בנט-דניה זה פחות או יותר השער שבו סגרתי בכל מקרה.

לסעודת שבת הגעתי די רעב אחרי ארוחות הצנע של יום שישי, אבל השתדלתי למעט בלחם, כנ"ל סעודת שבת בבוקר וסעודה שלישית. סעודות רגילות עם מיעוט אכילה וכמובן, קולה (שבת או לא?)

במוצ"ש די רציתי ללכת לקנות באגטים (לקיים את המנהג של אינספור שבתות) אבל אז אמא הציעה ללכת לטיול ובסופו של דבר הסכמתי. טיילנו לאורך חיים ויטאל – כנפי נשרים וחזרה כאשר התכנון המקורי שלי היה ללכת לקנות באגטים (לפחות אחד) לאחר מכן בתירוץ של "העברת מחשב למעבדה". בפועל אחרי שחזרנו הייתי עייף ולכן דחיתי ודחיתי. כמו"כ אכלתי חצי קערה שקדים בשביל חלבון ושתיתי כוס מים (צהובה). נשארתי די רעב אבל בסופו של דבר הלכתי לישון. ייפייי!!!!

אחרי האזכרה של עזרא, נסעתי לחדר הכושר. אחרי קצת צעקות על מישהו שבדיוק חסם את הכניסה לחניה (וכמובן תמה למה אין שילוט למרות שיש. מרכז שטנר זה כזה חור), הצלחתי לחנות בחניה של חדר הכושר, נכנסתי פנימה ואז גיליתי ששכחתי את השורטס :(, ותודה לשרה שהביאה לי אותם עד נועם וחסכה לי קצת דרך.
לא יודע למה לקחתי את האוטו. היה אפשר בהחלט לחנות בבית וללכת משם ולחסוך את כל כאב הראש של הכניסה לחנייה.

כיוונתי את ההליכון ל35 דקות. אחרי חימום קל, נשארתי באותה מהירות והעלתי את השיפוע. מסתבר שהשיפוע יותר משפיע על הקלוריות שמורידים מאשר המהירות. מי היה יודע?
אחרי 25 דקות, הורדתי את השיפוע כי התחלתי להרגיש קושי ו2 דקות לאחר מכן צד ימין התחיל לכאוב וסגרתי את הבסטה.
נורא מעניין שהשרירים שכאבו היו דווקא שרירי הכתפיים. מעניין לדעת האם זה בגלל מחסור בדם או בגלל סיבון בחזקה.
במקלחת הרגשתי מחסור באוויר מרוב שהיה לי חם (המקלחת הייתה די חמימה) כך שבסיום הרגיש לי ממש טוב לעבור למים קרים ולתת לגוף להירגע.

אחרי חדר הכושר עצרתי בזמורה אורגני לקנות חלב אורז (בטעות לקחתי גם אחד סויה. לא נראה שהשפיע קשה) ושקדים (שיהיה…).

ארוחת צהריים הייתה שייק, שתי טבליות שוקולד מריר וחופן שקדים. לאחר מכן התחלתי לשמוע את התכנית קבלת שבת ברשת מורשת (למרות שאני שם רק שבוע הבא). היה מעניין. לאחר מכן נרדמתי לכחצי שעה. בדיוק כשהתעוררתי (המוזיקה התחילה לזייף או שהייתי צריך לשירותים) קיבלתי SMSים לסגירת עסקאות ושינויי SL כך שהעסק יהיה יותר בטוח לקראת שבת.

אחרי השייק של 9 בערב הייתי רעב. מכיוון שבסופו של דבר אם לקחת בחשבון שלמרות שתי באגטים ביום (ולעיתים אפילו 3) המשקל שלי נשאר זהה, זה מחייב חילוף חומרים מהיר ולא כדאי לזעזע אותו יותר מדי. לכן אתמול כשראיתי שאני מאד רעב, אכלתי שתי תפוחים (כידוע, טוב שתי תפוחים בקיבה משתיים על העץ :))

שנת הלילה דווקא עברה מעניין. אני זוכר בפירוש שחלמתי חלום די מעניין. חלק היה סטנדרטי (…), בחלק אחר אני זוכר איזו מנגינה ל"יגדל אלוקים חי" אבל לא בטוח האם זו מנגינה חדשה או פשוט המנגינה הספרדית היפיפיה.
[מוזר שאין ביוטיוב אפילו לא אחד ששר את המנגינה הזו. יש על מה לעבוד …]

בבוקר התעוררתי די בקלות (אמא העירה אותי ב7 וחצי ובא נהיה ריאליים, לקום בשעה כזו זה בקלות. אבל באמת קמתי מהר) כי עדה הייתה צריכה להגיע ב8 ורצתה שאבוא לאזכרה של בתה. הקימה הייתה די קלה, שתיתי מעט מים ולא הספקתי לאכול לפני שיצאנו (הייתי בשירותים יציאה די קלה).

אחרי שחזרנו רציתי ללכת לחדר כושר ולפני זה אכלתי קערית אורז. לפי מה שקראתי לוקח לאורז כשעתיים להתעכל מספיק בשביל חדר כושר לכן החלטתי לדחות את החדר כושר אחרי האזכרה של עזרא וברוך. ככה אני גם לא אהיה לחוץ בזמן.

התקבלה בדואר איזו הצעה של עיסקה טובה לגבי מדרסים של ד"ר מץ (עיסקה טובה אייתו זאת כד"ר מטס אבל בשביל מה יש צ בעברית?) שאמורים לאפשר הרזיה בלי צורך לשנות הרגלים או לעשות חדר כושר. הטענה (הרגילה) היא שבאמצעות לחיצה על נקודות ברגליים הגוף לבד ירצה לרזות. אני מעריך שההצלחה היא כמו בתוספי דלק, יותר בגלל האפקט הפסיכולוגי שאם אתה שם תוסף, אתה בכל מקרה לוחץ יותר בעדינות על הדוושה, כך גם עם המדרסים האלו, אם אתה שם מדרסים, אתה תקפיד יותר על מה שאתה אוכל. חושב להציע לאבא לנסות אותם ואם הוא ירזה בלי לשנות כלום, לחשוב על זה שוב.

היום עבר לא קל בכלל. מ*5300 לא התקשרו (מישהו שם כנראה נרדם?) ואני עדיין מתלבט האם ליצור איתם קשר או פשוט לנסות לעבור את זה בלי עזרים (אשרי המאמין…)

הבוקר התחיל מוקדם עם התקפה של בזק (שוב שלחו טכנאי. גם שם מישהו נרדם. מה קורה לחברות האלה??). בבוקר שתיתי הרבה מים ושייק של הרבלייף בערך ב9-10.
יצאתי לש.מ.מ. לקנות לעמוס מחשבים לעמותה ועברתי במעבדה לראות שבזק לא דפקו שום דבר. עברתי פעמיים ליד גבע בלי להיכנס!!
אח"כ הלכתי לפולינה לשיעור. היה שיעור מעניין אם כי קצת מתחתי איזה שריר באיזור הגרון.
כמו"כ יצרו איתי קשר מהאו"פ לגבי לימודי פסיכולוגיה (ותודה לד"ר אבולעפיה על העצה החכמה)
אחרי פולינה ראיתי קצת "מה יגידו השכנים" ביוטיוב והלכתי לישון (פסיכולוגית הרגשתי עייף).
בערך ב3 וחצי התעוררתי לשירותים (מים. אלא מה? :)) ואכלתי עוף אחד וקצת תפוחי אדמה מהתנור + שתי טבליות שוקולד מריר. השתדלתי ללעוס הרבה כאילו כבר עשיתי ניתוח לקיצור הקיבה. למרות הכל, נגמר מהר מדי.
חזרתי לישון.
התעוררתי שוב ב8 וחצי ושוב שתיתי בקבוק מים שנעלם בקיבה כאילו כלום. לאחר מכן שייק שעשה את העבודה לאיזה חצי שעה. עדיין מרגיש מאד רעב (23:40). התחלתי לראות פרקים מלרדת בגדול כדי לצבור כוחות נפשיים. בעיקר הסיפור של מוטי חטואשווילי.

אני מאד מודאג מהקטע של קפלי העור. האם לא אחרתי וכל המאמץ שאני עושה בעצם הולך לריק בגלל שלעולם לא אהיה דוגמן. לא מצליח למצוא באינטרנט התייחסות האם הגיל משנה משהו והאם 26 לא מאוחר מדי. לפי העור של מוטי וצביקה נראה שהעור שלהם כן התכווץ פחות או יותר. נראה…